מכירים את הכיפה הכחולה של קבר רבי מאיר על גבעה משקיפה לכנרת… אני אוהבת לבקר שם, זה אחד ה"מקומות" שלי
קֶבֶר רַבִּי מֵאִיר
גַּבִּי אֶל הַמִּתְפַּלְּלִים
לִבִּי אֶל הַגַּלִּים
אֶל הָרִטּוּט
מְצוֹתֶתֶת לְשׁוּרָה רְאוּיָה לְצִטּוּט
מצקוּן -לַחֲשָׁם אוֹ רַעֲשָׁם —
מִשְׁפָּט אֶחָד
חוֹבֵק מוֹצָא וְשֶׁפֶךְ
אוֹ לְהֶפֶךְ — שֶׁפֶךְ וּמוֹצָא
הייתי שם וזה מקום נפלא. אהבתי מאד את שני השירים האחרונים שלך גם זה שתירגמת אם כי ולא קראתי יותר על עניני אור – יהודה, כי בא לי על אור ואין לי כח לזה יותר.
את מביא המון אור בהתבטאות הנעימה שלך לזולת .
המילים האלה כמו שירה של רחל…
בענוה, בטוהר הלשון העברית.
עם תמונת נוף אמינה של הארץ שהופכת לנוף הנפש. עם הגב למתפללים, כי מתפללים חוסמים משהו בסדרתיות של תפילתם, בחדגוניות שלהם, בבגדים הטקסיים שלפעמים הם מדים. ולך תצדיע לאלוהים עם מדים…
סבינה. אני מקנא.
שיר מקסים. :"לבי אל הגלים אל הריטוט.
ובשעת התפילה והבקשה הגלים בלב והרטט בנשמה. הייתי שם לא מזמן. ניסים ונפלאות .
אני מתה לשמוע איזה נסים קרו לך שם!
יוסף, לא תמיד גבי אל המתפללים. זה כי רציתי להסתכל בים!
לא תאמין באיזו היזדמנות נכתב השיר — כשהבאתי לשם נזירה שהתגיירה.
תודה, אביטל. את יודעת מה– הבאתי את השיר של המשורר התרכי לא רק בעניין אור יהודה. אני חוזרת עכשו מפסטיבל השירה של מטולה. איזה השמצות שהלכו שם על המדינה ועל כל דבר אפשרי… כאילו מחפשים את הכיעור כדי לכתוב עליו שיר "חזק". גם בעניין הזה אני אומרת לעצמי צריך לעשות משהו להבלטת האור והטוב —
מה שמוצא חן בעיני ביותר בשיר, זה איך הציתות לשורה (לשיר), צקון הלחש והרעש, עובדים גם על הגלים וגם על המתפללים, למרות שאת מפנה להם את הגב, וכן המוצא והשפך… המתח שנוצר בין הפניית הגב לבין ההקבלה-דמיון בין אלה לאלה, שמחוזקת ע"י הצלילים היפך-שפך, נותנת לשיר המון "ציפה" (פאלפ), בנוסף ליופי. תודה רבה, כמו תמיד.
נעמי, תודה על הכניסה לעומק…
אני תמיד בעד מתפללים, לכן זו לא ממש הפניית גב אבל זה רוצה לומר את מה שהרגשת — זה אותו דבר: הקול של הים, והקול של האדם המתפלל… ואלה אני קשובה בתוך הרעש הגדול של החיים העכשוויים.